איך מדברים עם ילדים על "המצב" - פחדים, שאלות והתמודדויות במצב ביטחוני מתוח

מכירים את זה שהילד רוצה לאכול בארוחת הערב כל יום אותו דבר (רק אקטימל, רק צ'יפס, רק זיתים

ירוקים). מכירים את זה שהילד מספר לכם שוב ושוב את אותה סיטואציה בה ילד אחר בגן או במגרש השעשועים אמר לו משהו לא יפה, חטף לו את המשחק או חייך אליו בשובבות? זה קורה. לפעמים הם "נתקעים" על משהו, וכל יום מחדש הם יחוו את החוויה הזו כאילו זה קרה ממש עכשיו. החוויה כל כך נצרבה בהם, שהם זקוקים זמן נוסף כדי לעבד, כדי להרגיש, כדי להבין. עכשיו דמיינו את הילד שלכם כשיש אזעקה, ודמיינו אותו "תקוע" – עוד מעבד, עוד מרגיש, עוד מנסה להבין. דיברתם איתו פעם על זה? או שהעדפתם שהכל יעבור לפני שהוא "ישים לב"?

איך מדברים עם הילדים על המצב? קודם כל, באופן מותאם גיל. עם ילד בן 3 לא נדבר באותה צורה שנדבר עם ילד בן 6. ההתפתחות הקוגנטיבית שלהם אינה זהה ואנו עלולים להגביר את החרדה במידה ונציף את הילד במידע שאינו תואם ליכולת ההכלה והעיבוד שמאפיינים את גילו. שנית, האמת (לא בהכרח כל האמת) ורק האמת - חשוב לשמור על האמינות, כי היא מייצרת את הביטחון של הילדים בך. ולכן חשוב למסור לילדים מידע אמין. הילדים ישמעו בשלב כזה או אחר כל מיני דברים בסביבות השונות (גן, מגרש משחקים) ויהיה זה גרוע מאוד אם הם ישמעו מאחרים שהיו בומים, פיצוצים או גרסאות אחרות שמסבירות את האירועים, בזמן שאמא ואבא אמרו שאלה רעמים (בשיא הקיץ) או ש"זה שום דבר". אמינות יוצרת ביטחון, חוסר ביטחון מייצר חרדה...

שלישית, הדרך לשיחה מתחילה בהקשבה, ולכן חשוב לשמוע מה הילדים משדרים ומה הם שואלים. אין צורך להעמיס עליהם בתחושות או במידע שהם לא הציפו מלכתחילה או שאין להם יכולות או עניין להכיל (בהזדמנות זו, כבו את החדשות בסביבת הילדים, הם קולטים גם כשהדברים רק ברקע). רביעית, נותנים לגיטימציה לרגשות, מכל הסוגים. מותר לפחד, מותר לבכות, הבכי אפילו מרגיע ועוזר. מה כן אומרים? כשהילדה שלך תשאל "אמא מה זה?" תשאלי אותה מה היא שמעה. חשוב לא להכניס לה מילים לפה (לא לומר לה, "את מפחדת?" אם היא לא אמרה זאת) כי אולי היא רק שואלת משום שהפריע לה הרעש.

בשיחה ביניכן, אם היא מעלה שאלה דוגמת "מה זה הבומים האלה?" תבחרי את הגרסה שמותאמת לגילה ושנוחה לך. את יכולה לומר שאלה מטוסים ששומרים עלינו, או חיילים ששומרים עלינו, או שאנחנו רבים עם השכנים שלנו שרוצים לפגוע בנו ולכן אנחנו צריכים להגן על עצמינו , אבל באיזו גרסה שלא תבחרי, חשוב לשמר לצידה גם את המסר המרגיע: אמא ואבא שומרים עליך, הממ"ד שומר עלינו, האזעקה/הצבע האדום שומרים עלינו, החיילים שומרים עלינו (בהתאם למיקומכן בשיחה- לא הכל בבת אחת). מעבר לתוכן חשובה גם העטיפה, ולטון הדברים שלך תהיה השפעה מכרעת על אופן קבלת התוכן על ידי הילדים. דיבור רגוע ישרה רוגע, לעומת זאת גמגום או דיבור מהיר ישדרו לחץ. איך עוזרים לילדים להתמודד עם המתח והחרדה? במצב של מתח וחרדה הדופק מואץ, הגוף מפריש זיעה באופן מוגבר, לעיתים יש קשיי נשימה, סחרחורת ועוד. נשימות עמוקות יכולות לסייע להאט חזרה את קצב הלב, להכניס יותר חמצן לדם ולהעביר למח מסר רגיעה. עם ילדים אפשר לתרגל נשימות גם בצורה של משחק ובאופן זה גם להסיח את דעתם מאינטנסיביות הארועים: (1) להפריח בועות סבון. (2) לקטוף סביון (מותר, הוא לא מוגן), לקחת נשימה עמוקה ואז לנשוף עליו באיטיות עד שכל "עלי הסבא" שלו מתפזרים ברוח. (3) לחתוך חתיכת צמר גפן קטנה, להניח על משטח (רצפה/שולחן), לקחת נשימה עמוקה ולנשוף עליה נשיפה ארוכה עד שמעיפים את הצמר גפן הכי רחוק שאפשר. אפשר גם לעשות תחרות בין בני המשפחה. מעבר לנשימות אפשר גם לעשות פעילות אחרת שמשחררת מתח, כמו למשל פעילות גופנית (קפיצות, ריקודים), לצחוק או להתחבק. איך שומרים בעצמינו לא להיכנס לפניקה וחרדה? בכתבה הבאה שלנו "פחדים – לא רק משחק ילדים". שיהיו ימים שקטים 💜